לשחרר ולהשתחרר

שיחרור

לאחרונה השתחררתי ממצב שהעיק מאוד על שלוות נפשי וגרם לי ללחץ ודאגות במשך חודשים ארוכים שהרגישו נצח נצחים. דבר משמח מאוד אבל שמתי לב שלמרות שהמצב עבר ומקווה מאוד שיצא מחיי לצמיתות אני עדיין חיה כאילו הוא איתי. הגוף מכווץ, כולו קשרים קשרים של מתחים ודאגה שלא נרגעת כעת כשאין לו שום סיבה. לפתע, הבנתי שלקחתי אותה לתוכי – את הסערה – ועד שלא ארפה ממנה היא תמשיך לחיות ולהשתלט עליי – מוח, גוף ולב.

לפני הזדמנות לרוגע ולשלווה אבל הגוף כולו בהכחשה. אולי הגוף והנפש התרגלו לחיות בחוסר? בייאוש ובלחץ? איך זה יתכן שהוא לא רואה ומסרב להרגיש כמה טוב בא כעת לקראתי. מסתבר שהרגל הוא דבר חזק ואף אחד לא אוהב שינויים גדולים בחיים, גם אם הם טובים. ככה חיים רבים. אולי גם את? נראה לי שזה המצב הכללי עכשיו להרבה אנשים. בעיקר לנו הנשים. כמה התלוננו בקול ובעיקר בלב על החיים המתישים שלנו, כמה התרוצצנו בין כל המטלות והסידורים והג'ינגולים

האינסופיים שקראנו להם החיים. לפעמים רצינו פשוט להניח את הכל ולהפסיק. פשוט להפסיק . פשוט לחיות. אולי הטבע שמע. הטבע רואה כמה החיים שלנו עקומים, כמה מערכות היחסים מעיקות, איך כל יום הוא מאבק ואינטראקציות עם אנשים הם שדה קרב. איבדנו קשר קרוב וטוב עם האנשים היקרים לנו באמת ויצאנו מאיזון. כולנו. הטבע עשה לנו הפסקה והכריח אותנו לעצור הכל.

אבל אנחנו – יצורים של הרגלים. מייד הזדעקנו בקול גדול – תחזירו לנו את הזכות להיות אומללים. יכולנו לטוס לכל העולם, לעבוד כמו חמורים מחופשה לחופשה, לראות את הילדים שלי איזה שעה ביום ולהיפגש עם בן הזוג רגע לפני שנרדמים בכורסא. אלו לא חיים טובים. זה פשוט הרגל. הרגל לא בריא. המשפחה שלך ואת ראויים לחיים מלאים שמחה וקירבה לבבית אמיתית. הגיע הזמן לשחרר את המושכות ולתת לטבע לעשות את שלו – לשנות אותנו ולהביא לנו עתיד טוב. דווקא לקחתי דוגמא מהחיים של ערן שיוביץ ואיך הוא הצליח ליצור את השילובים הנכונים.

נכון, מכריחים אותנו להתקרב יותר. הבית נהיה צפוף, הילדים יותר נזקקים, אולי אין עבודה, אולי אין כסף לבזבוזים, אבל חכי, קחי נשימה עמוקה ותשחררי. כמה פעמים אמרנו לעצמנו שאנחנו חופשיים אבל בפועל היינו עבדים. לאט לאט, אם נרפה מעט, הטבע יכוון אותנו מחדש. ניתן לכל הלחץ לצאת לנו מהגוף ומהנשמה ונתחיל להרגיש שיש פה פוטנציאל לריפוי ומתנה גדולה. כל מה שצריך לשנות הוא את היחס שלנו אחד לשני. להוביל אותנו לקשרים אנושיים טובים וחמים. ומה יותר טוב מזה?