עם זוהי קבוצה של אנשים עם קשר משפחתי או שבטי שחיים יחד עם השנים מתרחבים, מתרבים ודרך הדנ"א המשותף, התרבות המתפתחת וההיסטוריה המשותפת מתהווה לו עם כאשר מתחת להכל יש הרגשה טבעית בסיסית של קשר אחד לשני. לעמי העולם יש ההרגשה שהם עם בהוויה שלהם, כמדרך הטבע. לנו, לעם ישראל, יש הרגשה אחרת לגמרי – הרגשה שאין לנו ברירה. כולם בעולם שנאו אותנו ולכן חזרנו ובעיקר נחפש הזדמנויות לברוח מכאן כל פעם שאפשר.
למה יש לנו הרגשה שונה לחלוטין? כי אנחנו לא התהוונו באותה הצורה. אברם אבינו אסף אנשים סביבו מכל העמים והשבטים בבבל העתיקה שרצו כמוהו להגיע לאהבת הזולת. הם התקבצו יחד ויצאו למסע והפכו ברבות הימים לעם ישראל. הקירבה בינינו היא לא גנטית אלא אידיאולוגית. הקשרים בינינו אינם קשרים טבעיים כמו במשפחה אלא הרגשת קרבה מתוך מטרה, אידיאל וחזון משותפים.
האידיאל שסביבו אבותינו התחברו היה – 'ואהבת לרעך כמוך'. אנחנו? כן, כן. בגלל זה יש לנו יכולת בלתי רגילה להתייחס לאנשים זרים כמשפחה, לכן השאיפה הכי כמוסה ויקרה של ישראלי הוא להיות עם החבר'ה. למה היה לנו כל כך כיף ברגעים הטובים של הצבא. כאשר אנחנו מתחברים כבני אדם – מעל לכל השוני ומעל לכל האגו – ביחסים של התחשבות ודאגה הקשרים בינינו מתהווים ומתחממים וזו הייחודיות שלנו כעם וכאנשים – אהבת הזולת, ואהבת לרעך כמוך.
הבעיה מתחילה כשאנחנו לא מתנהלים כך אחד כלפי השני. היחסים מתפרקים, אנחנו חוזרים להיות קיבוץ גלויות גם אם אנחנו חיים בישראל. שבטים שבטים של אנשים שהם ביחד בשותפות גורל שלילית. לא מסתדרים ואפילו שונאים אחד את השני. ההרגשה שאתה מוכן למחוק מישהו אחר בגלל שהוא לא חושב כמוך, שונה ממך או סתם לא בא לך טוב בעין היא בגלל שהיינו בעבר ברמת יחסים רוחנית גבוהה ונפלנו ממנה לקיצוניות השניה ולכן קשה לנו מאד היום לחיות ביחד.
טיב הקשרים בין האנשים בארץ הוא היסוד והאינדיקציה האמיתית היחידה למצב במדינה. היום אנחנו נמצאים במצב שבו אנחנו רואים נכוחה לאיזה תהום אנחנו קרבים. זוהי נקודה היסטורית שקוראת לנו לזהות נכון את הבעיה ולטפל בה מהשורש. לחדש את הקשרים בין האנשים בארץ, להתקרב אחד לשני כבני אדם קודם כל. לא משנה מה האתגרים הניצבים בפנינו – התשובה היא אחת: חיבור ואחדות בעם. אחדות היא לא אחידות. ההפך. אנחנו צריכים לקחת את כל הייחודיות שבנו ורק לרתום אותה לכיוון משותף – לטובת המשפחה הגדולה. כולנו תלויים וקשורים זה בזה ולכן מאין ברירה נצטרך להתאמץ. האמת היא, שאנחנו יודעים שזה אפשרי והרגשנו כך פעמים רבות בעבר. ההרגשה המתוקה והחמה הזו היא המורשת שלנו, שצריכה עכשיו לקום לתחייה להציל את כולנו ולהוביל אותנו סוף-סוף בחזרה הביתה.