חילופי העונות בתוכי

יורדי הים אומרים "לא משנה לאן נושבת הרוח, משנה לאן אתה מכוון את המפרש"

"אוקי, יופי, הטור השבועי כמו בעיתון"

"לא. מאמר אחד כל יום" ענתה חברתי שצרפה אותי "למפעל". אותך בחרנו ראשונה כי את הרי כותבת כל כך יפה" משחקת אתי את משחק המחמאות שתמיד עובד, (תנסו)

"כל השבוע כל השבוע לך"שרה לעצמי בקול את שירם של "החלונות הגבוהים". השבוע שחלף נתן לי סך הכל הרבה אפשרויות, ספר, סרט , טלוויזיה וכמו שאומרים ביידיש גימאכט הגישאפט, כלומר נגמרה העסקה.

הבאתי לבת של חברתי את החומר הכתוב שהפך כבר לספר קטן, צחקה ואמרה אז על מה תיכתבי בשבוע הבא??

"לא לא לא לא ארבע פעמים לא, "לא". הנושא החדש הוא מפלס הכינרת עולה ויורד. "מה"אמרה הנערה "את לא יודעת"שבאר מרים נמצאת בכינרת וזאת הסיבה שהכינרת לא תתרוקן לעולם""מה!!!"את לא רואה חדשות???" יופי אמרתי אז הנושא  למעשה נסגר… "חאלס" (גימאכט הגישאפט).

למחרת כאב הבטן הנצחי שלי התגבר  בעוצמות של צונאמי הוריקן גם יחד ואפילו יום הולדתה של נכדתי בת הארבע את המצב  לא שיפר והנכדים שאלו "למה סבתא כל כך עצבנית???".כואבת לי נורא הבטן" "אולי יש לה צלייק" אמרו. הלכתי הביתה.

למחרת ראיתי שקיבלנו לכאורה הקלה בתנאים הוסיפו  לנו עוד מספר נושאים, העפתי מבט ואמרתי גם זה לא. הכאב כבר הרקיע שחקים, זעה קרה כיסתה אותי כליל, לא קשורה כלל למזג האוויר הנעים בחוץ. אז נשלח אלי משמיים המשפט הגואל והחלטתי שהמפרש הוא בידי וחילופי העונות הן בתוכי.

כי בקירבי אתה, כי בקירבי אתה.