אני זוכרת, זה היה בימים הכי מאושרים שלי. חופשת לידה, לידה שהייתה אחרי קשיים רבים ואחרי שאיבדתי ילד וזה היה נורא. זו הייתה תקופה שהרגשתי שהנה הכול מסתדר. החיים מחייכים אליי, העולם סוף סוף נפלא. סוף סוף אוכל לחבק בידיי את הילד שכל כך השתוקקתי אליו, סוף סוף אוכל לממש את חלום האימהות שכמהתי לה. ואז, בצורה לגמרי מפתיעה ובעצם לא מפתיעה כלל, יום אחד בשמחה הגדולה שהרך הנולד בפעם הראשונה התהפך מבטנו לגב התבוננתי ופתאום משום מקום, בעצם מעומק הנשייה של כל הזמנים, פלחה בי המחשבה: "אז נהדר, הוא התהפך ועוד מעט יזחל ואח"כ ילך וידבר וישיר וישמח, וגן ובה"ס ולימודים גבוהים ומשפחה וילד וגם הוא ישמח כשילדו יתהפך מהבטן לגב – וכל זה בשביל מה???
מאז ומעולם הייתה בי התהייה הזו. ברגע של התבוננות בקן נמלים סואן שרגלי רמסה בלי כוונה. תהייה על הנמלים העמלות שלא רואות ובשבילן אני כוח עליון שמריץ לשיקום קינן. תהייה האם גם מעלי משהו גדול שבגלל גדלותו הוא נעלם מעיני ואם יכולתי לראותו את התנהלותו האם הייתי יכולה להבין את העולם. התבוננות בלהקת ציפורים נודדות ובתוכי שאלה: מי מניע אותם לנדידה? ועונות השנה הבאות באותו סדר ממש כל שנה ושנה: מי קבע את התנהלותן דווקא כך? אבא ואימא שנולד להם תינוק קטן: למה הוא לא יכול לחפש את השד כמו הגור של כלבתי שהמליטה זה מכבר?
המון שאלות שלכולן דבר משותף: החיים הללו שאנו חיים כאן הם לא סתם איזו אפיזודה, בוודאי יש להם משמעות נסתרת מעיני, בוודאי מישהו תכנן זאת והוא מנהל זאת ביד נעלמה השולטת על כל הקיים.
אבל מיהו המישהו הזה הנעלם? עם כל השאלות של אז ורבות מאוד שהצטרפו וגדלו הגעתי לאין ספור לימודים שלא נתנו לי תשובה. עד שהגעתי לחכמת הקבלה! בום, אסימונים של הרגשה ותובנה נופלים לי מאז ברולטת לימודי. זו ממש רכבת הרים של עליות ומורדות בדרך להבנת משמעות חיינו כאן והכרות יותר ויותר קרובה עם מי שמנהל את המערכת השלמה.