ערבות הדדית היא אחריות של הקהילה כלפי כל אחד מחבריה ושל כל אחד מחברי הקהילה כלפי הכלל. ביהדות נקבע על ידי חז"ל כלל מוסרי והלכתי לציון הערבות ההדדית: כל ישראל ערבים זה לזה. משמעותו המקורית היא שכל יהודי נושא באחריות על קיום המצוות של חברו. בעת החדשה קיבל הביטוי משמעות נוספת שלפיה כל יהודי אחראי על שלומו ורווחתו של חברו. הדוגמאות הבולטות לערבות ההדדית בימינו הם ארגוני התנדבות שונים המעניקים סיוע לאזרחים ללא תמורה. במאה ה-20, עקרון הערבות ההדדית בא לידי ביטוי באידאולוגיית הקואופרציה המתבטאת בפועל במוסדות חברתיים קואופרטיביים. הקיבוץ ומושבים שיתופיים אחרים בהתיישבות העובדת הוקמו על בסיס אידיאולוגי זה. קבלה לעם מציגים ערבות בהסברה ובמודעות.
אם לא תהיו תלויים זה בזה, תהיו תלויים זה ליד זה. כיום, השיעור הראשון שמועבר לטירונים בצבא הוא שיעור ב"ערבות הדדית". כל טירון או טירונית נדרשים לחתום על טופס אישור שאכן השתתפו בשיעור הנ"ל. כשחושבים על העניין קצת יותר, ברור שהצבא "צועד" על ערבות הדדית, כי מדוע יסכן אדם את חייו, אם אינו בטוח שחבריו יעשו למענו הכל? הם יגנו עליו לבל ייפגע, יחלצו אותו אם ייפצע ואפילו תחת אש כבדה ולעולם לא ינטשו אותו בשדה הקרב. ואכן, הערבות ההדדית שחשים החיילים זה לזה, נותנת להם כוח להתגבר על יצר ההישרדות ועוזר להם לא לברוח בעת סכנה. לכן, די טבעי הדבר שהצבא שם דגש רב על ערך זה, כי הוא אוצר בתוכו כוח עצום מאין כמותו.
אז מיד עולה שאלה מטרידה: מדוע איננו משתמשים בעיקרון זה גם בתחומים אחרים שגם בהם תלויים החיים שלנו? האם לא נעדיף שרופא ינתח חולה בגלל שיש ביניהם ערבות הדדית, ולא בגלל שהחולה שילם לו סכום גדול ומפתה? האם לא עדיף שנהגים בכביש ינהגו בצורה זהירה, לא מתוך חשש מהמשטרה, אלא מתוך חרדה אמיתית לשלומם של שאר הנהגים? בכל התחומים האזרחיים, אומרים לנו שהשוק החופשי הוא השיטה הטובה ביותר, והוא תמיד מאזן את עצמו. אבל המציאות מראה אחרת.
אם יש לנו "כלי" בעל עוצמה חזקה כמו הערבות ההדדית, מדוע לא נשתמש בו בכל תחומי החיים? הרי הכל זה עניין של חינוך; במקום שילדינו יקבלו שיעור ראשון בנושא רק בגיל 18, במסגרת הצבאית, אפשר להתחיל ללמד אותם ערבות הדדית כבר בגיל הגן.