בימים מטורפים שכאלה, כאשר המון זוגות לא מחזיקים מעמד, ותחושה כבדה של פספוס וויתור עולה באוויר, אני פונה להורים שיאירו את עיניי קצת. מהו סוד ההצלחה של זוגיות טובה – כזו שמחזיקה מעמד כבר הרבה מעל לחמישים שנה!! להתבונן בהוריי באמת מעורר פליאה גדולה. שמות חיבה רצים ביניהם, חיבוקים ונשיקות עדיין חלק ניכר ממערכת היחסים. המון שיתופים, שיח נעים ומכבד, פשוט אווירה שלווה ונעימה מורגשת בקשר המיוחד שלהם.
הם כל כך שונים בתכלית. אבא עבד כל חייו, אימא הקדישה את חייה לגידול הילדים. אבא אוהב כל כך לטייל בטבע , אימא אוהבת לטייל בקניונים, אבא מקדיש את השנים האחרונות בהתנדבות בהמון עמותות, אימא ….לא ממש שם. אימא טיפוס מאד פתוח, אוהבת אנשים, מצחיקה וחברותית מאוד. אבא יותר מופנם, איש שכלי מאד, מחושב ביותר עם לב זהב, אבל קשה מאד לפיצוח. בקיצור טיפוסים מאוד שונים. אולי זה מקור טוב להתחלה של זוגיות מוצלחת?!
הוריי בהחלט דוגמא נדירה לזוג שמחזיק מעמד כל כך הרבה שנים, אבל כשאני שואלת את אמי, זה נראה לה הדבר הטבעי ביותר שיש. אני חושבת שמה שקורה היום זה קטסטרופה היא אומרת. אין ערך לנישואין, אין ערך לחברות, אין ערך למשפחה. הכול קורה כל כך מהר – מתחתנים, מביאים ילדים לעולם – מתגרשים ומתחילים פרק ב' בחיים או שלא. המון אנשים מעדיפים לחיות לבד בימינו. הולכים למגשרים, הולכים לעו"ד, לא היה ולא נברא בתקופתנו. כך אמי מספרת ונזכרת שאז נדמה היה שהכול יותר פשוט, יותר נינוח. היו התמודדויות, תמיד יש, אבל הסתדרו, הצליחו להתעלות מעל לבעיות, מעל לחיכוכים ומעל לתחושת השנאה שעלתה, ועלתה הרבה.
ידעו לוותר, כך אימא אומרת. ידענו שאין צורך לחשוב רק על עצמי, ועל כמה שדעותיי יותר חשובות ויותר צודקות!! למדנו יחד להתגבר על מכשולים, לפרגן אחד לשני, ופשוט לטפח את הזוגיות כמו שדואגים ומטפחים גינה יפה. הכול עניין של ויתורים ורצון לתת מכל הלב. כך אימא סיכמה את הצלחת הזוגיות שלהם. אני מסכמת בכך שאני מסכימה עם כל מילה. אכן לוותר זו לא מילת גנאי. זו גדולה בעיניי. רצון אמיתי וכוונה בלב שהקשר רק ילך ויצמח. זה אפשרי!